המלך בצהוב – סיפורי אימה ומסתורין / רוברט ו. צ'יימברס (הוצאת פרדס, 140 עמודים, מאנגלית: יהונתן דיין)
"והנה, במרחקים, מעבר למרחבים על מרחבים של גלי עננים גועשים, ראיתי את הירח טובל ומתיז רסיסים; ומעבר לו, מאחורי הירח, נישאו מגדליה של קרקוסה. […] והנה שמעתי את קולו, מתרומם, מתמלא, רועם מתוך האור הלוהב, וכאשר נפלתי גבר הזוהר, הלך וגבר, וניגר עליי בגלי להבות. אז שקעתי אל המעמקים ושמעתי את המלך בצהוב לוחש לנשמתי…" (עמ' 106-107)
אדם שחי באמריקה עתידנית וספק-דיסטופית מטפח חזיונות של גדולה ונוקט בפעולה כדי להבטיח את הפיכתו לקיסר; פסל מוכשר ממציא תמיסה שמסוגלת להפוך אובייקטים חיים לאבן; אדם שמבקר בכנסייה נרדף בידי דמות חורשת רע; צייר והמודל שלו נתקפים שניהם בסיוט משותף חוזר ונשנה, שהולך וקרב אליהם. דבר אחד משותף לארבע הדמויות ולאסונות המסתוריים שפוקדים אותן: כולן קראו במחזה בשם המלך בצהוב, ועתה כולן נרדפות בידי דמותו של המלך.
קובץ הסיפורים המקורי של צ'יימברס פורסם בשנת 1895 וכלל עשרה סיפורים, שמתוכם תורגמו כאן לעברית ארבעת הראשונים – כל אלה שעוסקים במלך בצהוב. מדובר בקובץ קצר, שניתן לקריאה בשעות בודדות, אבל לסיפורים הקצרים שכלולים בו הייתה השפעה אדירה על ספרות האימה והפנטזיה במאה ה-20: החל מהווארד לאבקרפט, המשך בג'ורג' מרטין וניל גיימן ועד לסדרה "בלש אמיתי."
מה שמפתיע הוא כמה מעט נאמר לגבי המלך בצהוב. הכריכה האחורית, שמתארת אותו כ"ישות קוסמית רודנית, המנסה לחדור אל הממד הזה דרך מחזה עלום הקרוי על שמו", מספקת למעשה יותר מידע מאשר כל הסיפורים יחד. בכל המקרים, הגורם שמולו מתנהל הקונפליקט איננו המלך עצמו: העלילות נעות סביב רצח, אלכימיה, מרדפים, אהבות נכזבות; המלך בצהוב מרחף מעל לכל אלה, בשולי הדברים או מאחוריהם. אותו דבר נכון גם לגבי המחזה שנושא את שמו, שלכל היותר מוצגות שורות מעטות שלו – וכולן מהמערכה הראשונה, זו שקריאתה איננה גורמת לשיגעון.
העיקרון המנחה כאן הוא שהדבר המאיים באמת הוא הבלתי-מוסבר, או ליתר דיוק הבלתי-ניתן-להסבר. להסביר את המלך בצהוב ואת קרקוסה שלו – להעניק לו היסטוריה, מניעים ומגבלות – פירושו בהכרח למעט את דמותו. הוא לא מתואר, מתוך ידיעה שהזוועות שהקורא ידמיין בעצמו תמיד יתעלו על אלה שהסופר יטווה. העיקרון הזה, כאמור, השפיע באופן עמוק על יצירות אימה שבאו אחריו (מספיק לחשוב על הקלטת מהעונה הראשונה של "בלש אמיתי", שלא מוצג התוכן שלה אלא רק הבעות הפנים של הדמויות שצופות בה).
יחד עם זאת, ממרחק הזמן קשה לתאר את רוב הסיפורים בקובץ כמפחידים באמת. גם כי מדובר כבר ברעיון שהקורא כבר נתקל בו לעתים קרובות, וגם כי רוב הדמויות לא מעוררות את מידת ההזדהות שגורמת לנו לחשוש לגורלן. גם כאן חלק כנראה נובע מפער תרבותי שגורם לתגובות ולמחשבות של הדמויות להיות מעט זרות לקורא המודרני, אבל באופן כללי לא ניתן לקורא מספיק כדי ליצור הבנה והזדהות של ממש. יוצא הדופן בהקשר הזה הוא הסיפור האחרון בקובץ, "הסימן הצהוב": רובו בנוי סביב מערכת היחסים שבין מר סקוט הצייר ובין טסי רירדן, המודל שלו. הסיפור נפתח בסצנה מצמררת, שבה דמותה של טסי על הבד משתנה לפתע ונראית כגופה, והמתח נבנה בהדרגה, עם תעלומה בעלת כיוון ברור וחשיפת פרטי מידע נוספים. באופן לא מפתיע, זה גם הסיפור המפחיד מבין הארבעה.
הסיפור הראשון בקובץ, "מתקן השמות", הוא ארוך בפער מן האחרים. לצד המלך בצהוב, הוא כולל אלמנטים רבים שהיה מעניין לראות פיתוח נוסף שלהם: כאמור, הוא מתרחש בארה"ב "עתידנית" – בשנת 1920 – שמתכנסת לכיוון של פאשיזם: "גירושם של יהודים אשר נולדו במדינות זרות כאמצעי שימור עצמי, יישוב הממלכה הכושית העצמאית בסואני, הפיקוח על ההגירה, חוקי ההתאזרחות החדשים וריכוז הכוח ההדרגתי בידי המנהל תרמו כולם לרגיעה ולשגשוג הלאומיים. לאחר שפתרה הממשלה את בעיית האינדיאנים… נשמה האומה כולה לרווחה" (עמ' 11). מדהים לראות שמעבר להחמרה בחוקי ההגירה האמריקניים בשנות העשרים, צ'יימברס חזה נכונה גם את המלחמה מול גרמניה – למרות שאצלו היא כללה פלישה גרמנית לניו ג'רזי. כאמור, הסיפור עצמו עוסק באדם שבעקבות קריאת "המלך בצהוב" משוכנע שעתידו הוא להיעשות לקיסר אמריקה. נראה שלתוך סיפור המלך בצהוב נארגה כאן ביקורת פוליטית, למרות שהקשר בין חלקי הסיפור לא ברור דיו.
האווירה של כל ארבעת הסיפורים דומה יחסית: שלושה מהם מתרחשים בניו יורק ואחד בפריז, וכל הגיבורים משתייכים ככל הנראה למעמד בינוני-גבוה ומעלה. כולם רהוטים אפילו בבהלה או בשיגעון, והם שוטחים את מחשבותיהם בפני הקורא בהתאם לכך. קוראים של לאבקרפט ימצאו קווי דמיון רבים במיוחד (לאבקרפט עצמו הכיר בחובו לצ'יימברס): גם במיקום ובדמויות הגיבורים, גם בסוג האימה, ואפילו ברעיון של ספר שהקריאה בו מובילה לטירוף. את המוטיב הנוגע לספר, לשיגעון ולחדירתם של כוחות שמעבר לעולם הזה ניתן למצוא גם במקומות רחוקים בהרבה, כגון בסיפוריו של חורחה לואיס בורחס ("הזאהיר", "טלאן, אוקבר, אורביס טרטיוס").
גם אם לא כל הסיפורים שבקובץ עומדים במבחן הזמן, מדובר בקריאה מעניינת, במיוחד על רקע השפעתם הרבה. בהקשר זה יש לשבח את הוצאת "פרדס" על הנגשת הסיפורים לקורא העברי בתרגום בהיר וקולח. בעוד שאני מכבד את ההחלטה שלא לכלול הקדמה אלא להניח לסיפורים לדבר בעד עצמם, יתכן שהיה מועיל לכלול אחרית דבר שתעסוק בהקשר ההיסטורי והאמנותי שבו התחברו הסיפורים, ביחס שבינם ובין מכלול יצירתו של צ'יימברס ובהתייחסות אליהם בתקופות מאוחרות יותר. אחרית דבר כזו יכולה הייתה לתרום עוד נדבך למפעל ההנגשה הראוי הזה.
איל חיות מן
קישורים ספקולטיביים
1 2 3 4 5 6
- בלי פאניקה מפרסמים את רשימת המובחרים בספרי המדע הבדיוני והפנטזיה
- מה אדורנו היה אומר על WandaVision?
- היקום של הדברים, סיפור מד״ב מאת גווינית׳ ג׳ונס (בתרגומו של אביתר אורן) באתר מעבורת
- חנות קומיקס חדשה ומסקרנת – האגם הגווע
- נדב נוימן כותב על התיאוריה הספרותית הרדיקלית של אורסולה ק׳ לה גווין באתר אוטופיה
- תוכנית מיוחדת של כאן תרבות עם שירי לב ארי על סיפורי שואה בקומיקס