אלון אלפרט | באוויר, עריכה: ורד זינגר, פרדס הוצאה לאור, 2021
"תאונת דרכים. לפניך. הבט היטב. הנה אתה נוהג, עטוף כולך באשליה של ביטחון, הרדיו פתוח, יד אחת שעונה על ההגה והשנייה רפויה על ידית ההילוכים, רגע אחד אדון לגורלך ובמשנהו – כאוס" (עמ' 70).
יונתן כהנוב הוא בן 33, דסקאי בשב"כ, נשוי לנעמי ואב לשניים. לכאורה הוא אמור להיות די מסופק מחייו, אבל בפועל היחסים שלו עם אשתו מצויים על סף משבר, הוא נמצא בקשיים כספיים, העבודה שוחקת והופכת אותו לפרנואיד, ומאז לידת בתו הוא גם לא ממש ישן. באופן עמוק יותר, נדמה שהוא לא בחר את חייו, אלא התגלגל אליהם כתוצאה מעשרות החלטות שלא קיבל, צמתים בחייו שבהם נמנע מעימותים והלך במסלול הנוח ביותר.
אבל עכשיו, חייו של יונתן עומדים בפני טלטלה משמעותית. ניסוי נשכח שהשתתף בו במהלך שירותו הצבאי מתחיל לפתע לגלות תוצאות יוצאות דופן, ויונתן נסחף לעלילת מתח שכוללת גורמים עלומים ממשרד הביטחון, עיתונאי חושף שחיתויות, חבר עבר מהצבא, ובעיקר את ח'אלד קוואסמה – פעיל חמאס מחברון והיעד מספר אחת של הדסק שעליו יונתן ממונה – שמתכנן פיגוע טרור שלא נראה כמותו עד כה, ויתכן שיונתן הוא היחיד שיוכל לעמוד בדרכו.
ההיבט הספקולטיבי הוא חלק מרכזי בבאוויר, רומן הביכורים של אלון אלפרט, אבל הוא נשזר אל הסיפור בהדרגה וכמעט מבלי להבחין: למעלה משליש ספר חולף עד ההבלחה הראשונה של היכולות יוצאות הדופן של יונתן, וכמחצית הספר עד שהוא מתחיל להכיר בהן בעצמו. כך, מחציתו הראשונה של הספר עוסקת בעיקר במצוקותיו האישיות של הגיבור, ובסדרה ארוכה של אסונות והשפלות, גדולים וקטנים, שנוחתים עליו בזה אחר זה ומובילים אותו אל הקצה. החלק הזה ממוסגר למעשה על ידי שתי הסצנות הטובות בספר: הפרק הראשון, שעוסק במאבק ההרואי של יונתן לקום בלילה כדי להרדים את בתו התינוקת ולהחליף לה חיתול; והשיחה הנוגעת ללב עם אביו, ששוקע לאטו אל מחוזות הדמנציה, על זיכרונות ועל הזמן החולף.
לעומת זאת, החצי השני הוא במידה רבה עלילת מתח בז'אנר גיבורי-העל, כולל כל האלמנטים המתבקשים: הכוחות שמתגלים לפתע, היריב בעל כוחות דומים, ההתלבטות בין החיים הרגילים ובין האחריות הגדולה שבאה עם כוח גדול, אפילו איש שירותי הביטחון המסתורי והקשוח בעל העין האחת. ראוי לציין שהחלק הזה נעשה באופן מאוד מודע לעצמו: בדיאלוגים ובקטעי המחשבות של יונתן ניתן למצוא יותר מאזכור אחד לסרטי מארוול, כמו גם הרהורים על המופרכות או הקלישאתיות של חלק מההתרחשויות. ולצד זאת, אין ספק שזה עובד: הסודות והמאמץ לחשוף אותם, כמו גם האקשן הביטחוני, מותחים וכתובים היטב, ומהווים את המנוע העלילתי המרכזי של הספר כולו.
באופן בסיסי, באוויר משתמש בז'אנר גיבורי העל כדי לחקור ולהאיר כמה סוגיות מרכזיות שקשורות בחייו של הגיבור שלו. הראשונה היא שאלת הגבריות, שבאה לידי ביטוי חד כמעט החל מהעמוד הראשון: יונתן, שב"כניק ויוצא יחידה מובחרת, הוא לכאורה אידיאל של הגבריות הישראלית, אבל בפועל מרגיש ככישלון בתחום הזה: הוא מהוסס, חושש מעימות או מלקיחת יוזמה, לא מותיר את חותמו על העולם בשום צורה. באופן טבעי, כישלונו כגבר בא לידי ביטוי באופן החריף והצורב ביותר בסקס עם נעמי, אשתו, כדבריה כאן במהלך ריב: "הרחקתי אותך כל החודשים האלה, כי לא יכולתי לסבול את מבט הכלבלב המוכה המתחנן שלך כשאתה מלטף לי את המותן כל פעם באותה צורה ומצפה ל… זיון שלך, שאפילו בלי שאני טורחת לצלצל בפעמון אתה ישר מתחיל לכשכש בזנב ולרייר כמו הכלב של פבלוב" (עמ' 130).
יונתן בעל הכוחות, לעומת זאת, הוא ההיפך הגמור מכל הדברים האלה: הוא עומד על שלו, מפעיל אלימות – לעתים לא-מידתית בעליל – ואין ספק שהוא יוצא דופן לגמרי. יש לא מעט קטעים בספר שניתן לקרוא כפנטזיה גברית מושלמת, סוג של פתרון אקסטרים למשבר אמצע החיים. אבל נראה שהספר חותר מתחת לדימוי הזה: כשם שכוחות-על הם בסופו של דבר פנטזיה, כך גם לגבי הגבריות האולטימטיבית שאותה הם מייצגים; ואולי הגבורה האמיתית היא בדיוק בקיום השגרה, ב"להמשיך לחיות, להמשיך להתמודד, ולהמשיך למצוא את דרכו" (עמ' 377). מבחינה עלילתית – מבלי לקלקל יותר מדי את הסוף – ניתן לומר שהכוחות לא מממשים את הפוטנציאל שיונתן תלה בהם, ומשמשים בעיקר ככוח הרס.
סוגייה נוספת וקרובה, שגם בה הספר מרבה לעסוק, היא חופש ואותנטיות. הרבה מחייו של יונתן מוכתבים על ידי "מרוץ העכברים" של השגרה-עבודה-ילדים-משכנתה, וישנן פסקאות בחלקים המוקדמים של הספר (בין היתר זו שמצוטטת למעלה) שיכולות היו להתאים היטב במועדון קרב של צ'אק פלהניוק. גם כאן, כוחות-על הם הביטוי האולטימטיבי של הקוטב הנגדי: שחרור מהשגרה, מהגבולות הרגילים, אפילו מחוקי הפיזיקה. בניגוד לסוגיית הגבריות, כאן התשובה היא אמביוולנטית יותר: מצד אחד ניצבת האחריות של יונתן כלפי משפחתו והאנשים שתלויים בו, אך זו לא מקהה את הרצון להימלט, להשתחרר, להתחיל מחדש – והשאלה כיצד להכריע בין הערכים המתנגשים נותרת במידה רבה פתוחה עד לרגעיו האחרונים של הסיפור.
בנוסף לכך, יש גם ניסיון לעסוק בשאלה של גורל לעומת חופש בחירה, אבל כאן ניכר כבר הניסיון להתפרש על נושאים רבים מדי – השאלות האלה אמנם מוזכרות בשלב מוקדם, אבל הן לא ממש מפותחות או נובעות מהעלילה, והדיאלוגים שעוסקים בהן באינטנסיביות בשלבים המאוחרים של הספר מרגישים מלאכותיים למדי.
ובאמת, לצד איכויותיו של באוויר – שמצליח להיות גם ספר מתח אפקטיבי וגם לעסוק באופן אותנטי ורגיש בנפשו של גיבור – יש לו גם לא מעט מגרעות: בין אם מדובר בקטעים שמסופרים מנקודת מבטו של ח'אלד קוואסמה או של אנשי חמאס אחרים, שלא ממש מצליחים להתעלות מעל לקלישאה; בדמויות שמוצגות ומפותחות רק כדי להיעלם לבלי שוב ללא השפעה של ממש על העלילה (נעמה, הקצינה היפה שיונתן מפלרטט איתה וזוכרת אותו משכונת ילדותה); או בחורים עלילתיים שלא נעשה ניסיון של ממש ליישב אותם (ההנחה שרק יונתן יכול לעצור את המגה-פיגוע המתוכנן, ולא אמצעים טכנולוגיים שונים של כוחות הביטחון, לא באמת הוצדקה).
ז'אנר גיבורי העל נהנה כיום מפופולאריות חסרת תקדים. על פניו יש בו הרבה שמתאים למציאות הישראלית ככפפה ליד – שאלות של ייעוד, דילמות שנוגעות לאופן השימוש בכוח, ההקשר הביטחוני והמדעי – ועם זאת הופעותיו של הז'אנר בספרות המקומית הן נדירות למדי. במובן זה, באוויר הוא חלוץ חשוב – ולמרות חסרונות מסוימים, הוא מטפל בנושא שלו באופן מעניין וראוי.
איל חיות-מן