סקירה: מצרפי המקרים מאת יואב בלום (כתר, עורכת: שירה חדד, 277 עמודים)
מצרפי המקרים של יואב בלום הוא אחד מספרי הפנטזיה המצליחים והפופולאריים ביותר שיצאו בישראל: בין היתר הוא זכה באות "ספר הזהב" לאחר שמכר מעל עשרים אלף עותקים; תורגם למעל עשר שפות; ובשנת 2018 זכה גם בפרס רטרו גפן, לציון עשרים שנה לייסודו של הפרס. לרגל עשור ליציאתו לאור, הבלוג של ספקולציה שב אל הרומן האהוב.
לאחר שנים שבהן עבד כחבר דמיוני, גיא קיבל קידום למצרף מקרים. מדובר בעבודה עם בונוסים משמעותיים – בראש ובראשונה, הוא זוכה לקיום רציף – אבל גם עם אתגרים לא מבוטלים. תפקידו: לצפות במרחב העצום של סיבות ותוצאות ולעשות עליהן מניפולציה כדי לחולל אפקט מסוים במציאות. התוצאה יכולה להיות להפגיש בין גבר לאישה, לתת השראה לאמן או ממציא, או פשוט לגרום לאדם מסוים לעבור ברחוב מסוים בשעה מסוימת – כנראה חלק מצירוף מקרים גדול ומורכב בהרבה שהוא לא מסוגל אפילו לתפוש, ושהתוצאות שלו יבואו לידי ביטוי רק בעוד שנים רבות. המשתתפים בצירוף המקרים – "הלקוחות" – לא יכולים לדעת שהם חלק מצירוף מקרים מכוון, מה שמחייב את גיא לפעול בדרכים נסתרות.
חייו המורכבים גם כך של גיא מסתבכים עוד יותר כשאמילי, מצרפת מקרים עמיתה, מתוודה על אהבתה כלפיו; וכשמשימה חדשה דורשת ממנו לגרום למותו של אחד מהמדמיינים שלו מן העבר כדי להשיג תוצאה חיובית בעתיד הרחוק. עכשיו גיא נאלץ לעשות את מה שמעולם לא חשב שיעשה: ליטול יוזמה, להפסיק להסתמך על צירופי מקרים מוכתבים מראש ולשנות את גורלו במו ידיו.
כוחו של מצרפי המקרים נובע, בראש ובראשונה, מרעיון טוב שמפותח בצורה נהדרת. מהרגע הראשון הקוראים מוטלים אל תוך צירוף מקרים שכזה, צופים בעבודתו של גיא כאילו מאחורי כתפו. העיקרון דומה לזה של קסם במה טוב, או לחלופין של מבצע עוקץ: הקורא חייב לאמץ את מוחו כדי לאתר את הרגע שבו התעלול מתרחש.
ככל שצירוף המקרים מורכב יותר, כך כמות המשתנים גדלה, וכל צירוף מקרים עשוי להיות רק חלק קטן מצירוף גדול ממנו – גם מצרפי המקרים עצמם אף פעם לא בטוחים. בהתאם לכך, הספר בנוי בעצם כסיפור מתח, אבל מסוג מיוחד: הקוראים, ואיתם הדמויות, נאבקים להבין איזה מהסיפורים הוא העלילה המרכזית – הצירוף שאותו מנסים ליצור – ואילו סיפורים הם רק הסחות דעת, תנאים שנדרשים כדי לחולל את האירוע המרכזי. כמו המקריות עצמה, המבנה של הספר הוא קוואנטי, מתעצב מחדש שוב ושוב בהתאם לנקודת המבט.
בין השורות, מסתתר כאן בעצם גם שיעור בכתיבה. כי מהי מלאכתו של הכותב אם לא יצירת נסיבות משכנעות מספיק, שיובילו את הדמויות בסיפור מנקודה א לנקודה ב באופן שלא ירגיש מאולץ או יפר את החוקיות הפנימית של העולם? הקו שבין מצרף מקרים ובין לקוח מיטשטש לאורך הספר, כשגיא עצמו והצירופים שהוא יוצר הופכים לכלי בצירוף מקרים רחב היקף בהרבה – וגם אותו צירוף מקרים, כפי שאנחנו יודעים, איננו אלא כלי עלילתי שמשמש בידיו של מצרף המקרים האולטימטיבי, הלא הוא הסופר.
במקביל, אי אפשר להימנע גם מההקשר הדתי: צירוף מקרים הוא צורה של השגחה פרטית מיטיבה, ומצרפי המקרים הם מעין מלאכים בגוף אדם. זוהי בעצם גרסה מחולנת של רעיון ההשגחה: בירוקרטית מאוד, עם קורסים והגדרות תפקיד ושלל מחקרים אקדמיים שנועדו להוביל לתוצאה האופטימלית. חשוב מכך – ובזה מתבטאת החילוניות של העולם במובן העמוק שלה – זו השגחה שמתמקדת בפרט ובאושרו יותר משהיא עוסקת במתן גמול לצדיקים ובהענשת החוטאים.
ברמת המאקרו, לעולם של מצרפי המקרים יש כמה השלכות מוסריות מאוד מורכבות – לדוגמא, השאלה האם ראוי להקריב אדם אחד למען מקסום האושר הכללי, או מהם גבולות האוטונומיה של פרטים בעולם שבו סוכנים נעלמים יודעים עליהם הכול ומתערבים בבחירות האינטימיות ביותר שלהם. כמו כל תיאוריה של השגחה פרטית, מצרפי המקרים והמוסריות שלהם גם עומדים בסימן שאלה גדול אל מול אירועים כמו השואה או סחר העבדים הטרנס אטלנטי. בלום עוקף את הבעיות הללו בכך שהוא נמנע כמעט לגמרי משאלות המאקרו: הדמויות שהסיפור מובא מנקודת מבטן הן ברגים קטנים מדי במערכת הקוסמית, ויש להן אמנם תיאוריות על מהלך האירועים הכללי אבל לא ידע של ממש. מצרפי המקרים מגביל את עצמו לרמה האישית, ועל הסיפור כולו נסוכה מין קלילות שגורמת לשאלות מוסריות להרגיש לא במקום.
ניכרת כאן השפעה חזקה של דאגלס אדמס – גם מנוע האי-הסתברות מסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה אבל בעיקר רעיון הבילוש ההוליסטי של דירק ג'נטלי (סדרת הטלוויזיה החדשה על דירק ג'נטלי, אגב, קרובה יותר ברוחה לבלום מאשר לאדמס); גם טרי פראצ'ט וניל גיימן זוכים לאזכור בשמם, אבל באופן כללי הספר מסתכל על הפנטזיה כאמצעי יותר מאשר כמטרה בפני עצמה.
בלום משתמש ברעיון צירופי המקרים בראש ובראשונה כדי לדבר על הדרך שבה נכון לחיות: על חשיבותן הגורלית של החלטות, אפילו קטנות, ועל יכולתן לשנות את החיים טובה. בכך, מצרפי המקרים הוא גם סוג של ספר עזרה עצמית מהסוג הטוב – כזה שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה. "כל בחירה היא גם ויתור," הוא מודיע לנו בקולו של אריק, מצרף מקרים מוכשר במיוחד, "והאומץ לוותר תלוי רק בעד כמה אתה רוצה משהו. כי בסופו של דבר, אתם לא יכולים תמיד לצדוק בבחירות שלכם. מדי פעם תפשלו, ולא רק מדי פעם. ההבדל הוא פשוט. אנשים מאושרים מסתכלים על חייהם ורואים רצף של בחירות, אנשים אומללים רואים רק רצף של ויתורים." הספר מזמין את הקורא שלו, כמו את גיא, ליטול יוזמה למרות הסכנה הכרוכה בכך, מתוך אמונה שיש איזו השגחה מיטיבה שמסובבת את העולם לטובתו. כמו בתיאור הזה של מוניטור לב: "מכשיר נחמד, כמעט פואטי. קו בודד עם אמירה פשוטה – אם אין עליות וירידות, סימן שאתה כבר לא חי."
איל חיות-מן
ראיון עם יואב בלום ב"מקור ראשון" | כתבה מ-Times of Israel על העיבוד הקולנועי של הספר | לקריאת הפרק הראשון בספר | לאתר של יואב בלום.
חדש בבלוג! קישורים ספקולטיביים
1 2 3 4 5 6
- החלה ההגשה להיה יהיה לשנת 2021
- אלכס ברנשטיין בפרוייקט איור לספרים וגם לספרי פנטזיה.
- ״טמגוצ׳י״ – סיפור מאת אדם מארק באתר מעבורת
- קול קורא לפסטיבל סרטי מציאות מדומה
- מילה ממוכנת – יצירת הספרות בעידן הטכנולוגי, סדרת הרצאות מבית הספרייה הלאומית, עם יובל אביבי, בועז לביא ונטע גורביץ׳
- ״בית אריאלה״ מספרים על הילד הצהוב, שנחשב לקומיקס הראשון