יצר לב האדמה | שהרה בלאו (כנרת זמורה ביתן, עורכת: נועה מנהיים, 288 עמודים)
"את מחליקה על כתפיו, על צווארו, על החזה החום החלק, על הירכיים החזקות האלה שאת מפסלת באדמה הרטובה, את עושה זאת בביטחון, יודעת למה את זקוקה. […] מקיפה את הדמות שבע הקפות הרגליים שלך אינן רועדות, את הפסוקים את יודעת בעל פה… הגוף תחתייך מלהיט כגחלת מלובנת. הוא אדום מאוד. את ניגשת לשבע ההקפות הנוספות לפני שתאמרי את השם המפורש. חשה את שפתייך נסדקות. רוצה. רוצה. רוצה." (עמ' 125)
הגולם הוא אחד מהמיתוסים היהודיים הפופולאריים ביותר, וזכה לפרשנויות מעניינות אצל יוצרים מגוונים, מחורחה לואיס בורחס עד הלן וקר ומיוהאן וולפגנג פון גתה עד טרי פראצ'ט. יצר לב האדמה טווה סביב המיתוס הזה סיפור פנטזיה עשיר, ומשתמש בסיפור הגולם בצורה שמצד אחד מבוססת על היכרות עמוקה עם המקורות ומצד שני מפרשת אותם בצורות חדשות ונועזות.
תלמה היא רווקה בת שלושים שחיה בבית הוריה. היא עובדת כמורה באותו בית ספר שבו למדה בעצמה, ובאופן כללי חשה תקועה במקום ("מהות תפקידך כמורה היא לחזור שוב ושוב על אותם הפרטים שנה אחר שנה. פלא שמשהו בתוכך מתחיל לקמול ולהתעפש?", עמ' 89). היא אכולה שנאה עצמית ורגשי נחיתות, ומלאה בתשוקות שהיא לא מסוגלת לבטא אפילו בפני עצמה. היא מאוהבת בחנן, קרוב משפחה רחוק, אבל כמו כל אדם חשוב בחייה גם הוא מעדיף על פניה את נילי, בת דודתה היפה, הבטוחה והכריזמטית.
חייה של תלמה משתנים בעקבות סוד משפחתי: בביתה של סבתא גרטה שנפטרה לאחרונה מוסתר ספר יצירה, שבכוחו ניתן לברוא גולם. תלמה משתמשת בו, לא לשם נקמה או פולחן דתי, אלא כדי לעצב לעצמה את בן הזוג המושלם. הגולם, שלו היא מעניקה את השם שאול, הוא גבוה, נאה וגברי, נענה לכל פקודה שלה ומסור לה לחלוטין. תלמה הבוראת את שאול נבראת בעצמה מחדש באהבתה אותו. אלא שכמו תמיד, ליצירת הגולם יש מחיר – או שמא זה לא מחיר כלל, אלא מימוש של המאוויים הכמוסים והאפלים ביותר של תלמה, אלה שלא הייתה מסוגלת לבטא אפילו בפני עצמה?
זה קודם כל ספר חושני מאוד. הקונפליקט של תלמה ממוקד כולו בגוף – בחוסר שביעות רצון ובושה בגוף, מצד אחד, ובצורך להעניק לו את מה שהוא זקוק לו מהצד השני. הגופניות היא גם גופניות של העולם, שמתבטאת בעיסוק מתמיד ביסודות ובייחוד באדמה ובאש. לצד זאת יש גם מיקוד חזק מאוד בגיבורה ובתודעה שלה: העלילה נמסרת במקוטע ובמעורפל, בהבזקים, משנית לחוויה ולפרשנות של תלמה. במובן הזה, ייתכן שהספר לא מקל על הקוראים שלו; לוקח זמן להתמסר אליו ותחושה חזקה של דיסאוריינטציה מלווה את השליש הראשון של הספר.
בלאו משתמשת במיתוס הגולם לצורך חקירה של תשוקה ושל מערכות יחסים, בדגש על יחסי הכוח בתוכן. תלמה, חסרת ביטחון ופגועה, לא מסוגלת למסור את הכוח שלה בידי גבר ולהיות חשופה בפניו. מצד שני, אין דבר שהיא רוצה יותר מאשר להתמסר לשאול ולהיכנע לו – אך מעצם מהותו כגולם, היא צריכה תמיד לבטא את רצונה על מנת שיפעל: "'בבקשה, תרחם עלי…' המילים נחנקות לי בגרון. 'אל תכריח אותי… לא יכולה לבקש יותר… לא אגיד יותר, לא…'" (עמ' 156)
בגולם עצמו יש ערבוב מעניין של שפה ושל חומר: הוא בה בעת גופני לחלוטין, עשוי חימר, ורוחני לחלוטין, פועל בכוח השפה – אך זו שפה שהוא עצמו לא מסוגל להשתמש בה. יחסי אהבה עם גולם מעלים את השאלה היכן נמצאת האהבה, במילים או בגוף: מצד אחד קל לשקר באמצעות מילים, ואילו הגוף דובר בשפה כנה יותר; מנגד, כשבן הזוג נטול יכולת לבטא אהבה במילים, השאלה האם האהבה קיימת נותרת תמיד פתוחה: "איני יכולה שלא לתהות על מרכיבי אותה "אהבה". האם הוא מסוגל לאהוב? האם תגובותיו רכות ואוהבות כי הוא יודע שכך מצופה ממנו?" (עמ' 166). החקירה הזו מובילה למחוזות אפלים למדי: במובן מסוים ניתן לומר שתלמה למעשה אונסת את שאול, שאין לו יכולת לסרב לה. אבל האינטימיות הגופנית היא גם בדיוק המקום שבו ודרכו מתחולל ההיפוך ביחסי הכוחות ביניהם.
הספר הוא גם סיפור התבגרות אלים ואפל; תלמה פורחת בעוד העולם קורס סביבה. המטען התיאולוגי של הגולם – יצירת אדם כחיקוי האל – מוסב למישור המשפחתי: דרך בריאת הגולם תלמה משתחררת ממשפחתה ומתעלה עליה. היא נעשית לאישה דרך ההולדה של הגולם ודרך יחסי המין עמו – גם כאן, בהיפוך של סדר הדברים ה"טבעי". תלמה מחוללת סדרה של אסונות במשפחתה, החל במות סבתה בעקבות הניסיון הראשון להקים את הגולם וכלה במות אמה מגידול ברחם – עוד היפוך אכזרי של תהליך ההולדה; יש כאן פרשנות רדיקלית למיתוס הגולם, ואולי רמיזה לרעיון שלפיו המיסטיקן שבורא גולם אף הוא שואף באופן לא מודע להמית את אביו, הלא הוא האל, וליטול את מקומו.
סיפור הגולם עוסק בין היתר בניסיון של גברים להוליד ללא מעורבותה של אישה. תלמה הופכת את היוצרות, ונעשית לאישה שלא רק מולידה אלא גם אוהבת גבר בלי מעורבות גברית. לכך מצטרף גם השם המבריק של הספר – משחק על הפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". האדמה כאן היא גם החומר שממנו נוצר הגולם, אך גם נקבת האדם, שעולה השאלה האם גם יצרה רע בהכרח.
המתכון ליצירת הגולם הוא ירושה מסבתה של תלמה, אבל באופן עמוק יותר הגולם גם ירושה של ההיסטוריה היהודית בכללותה. הוא דבר שמונח בשוליים, מאחורי הקלעים של העולם הנורמטיבי שבו אנשים חיים ומקימים משפחות ויולדים כדרך הטבע. מתקשר לכך גם גלגולו הקודם של הגולם במרד גטו ורשה, בתור ייצוג של האפל והמודחק בהיסטוריה היהודית – אבל למרות אזכורים תכופים של המרד בספר, הנושא הזה לא זוכה לפיתוח של ממש.
מעבר לכל אלה, כמובן, ישנה שאלת השפה והבריאה בשפה, שמלווה תמיד את סיפור הגולם. בדמות הגולם יש דיאלקטיקה בין דיבור לשתיקה – הוא נברא בשפה אך לא מסוגל להשתמש בה בעצמו. בגלל היעדר השפה, דמותו של הגולם נותרת במידה רבה בגדר חידה. השם "שאול" שמעניקה תלמה לאהובה הולם במיוחד: יש בו גם את המלך הגבוה משכמו ומעלה; גם את הדבר מעולם אחר, ש"מושאל" לזמן קצוב; וגם רמז מאיים לשאול. אבל שאול הוא גם שאלה שנותרת ללא מענה. הוא עצמו מעין טקסט, שנברא מתוך שפה ויצר ופועל בעולם, אך איננו יכול לדבר בעצמו ולכן נותר לא לגמרי מפוענח, פתוח לפרשנות. ואולי ניתן לומר – הוא נותר בגדר האהוב המושלם, הפנטסטי, שיכול להיות כל דבר שהקורא צריך שיהיה. אלא שגם עם טקסט, כמו עם גולם, צריך לנהוג במשנה זהירות, שמא יהפוך את יחסי הכוחות ויקום בסופו של דבר על יוצרו.
איל חיות-מן
קישורים ספקולטיביים חגיגיים:
1 2 4 5
- מחר! פרוייקט פסח עתידני בכאן תרבות!
- אפרו-פוטוריזם: שיחה על נשים שחורות שמשנות את עולם המדע-הבדיוני
- מדע-בדיוני או נבואה? בסין כותבי מדע-בדיוני זוכים למעמד של נביאים.
- שני פודקאסטים מעולים ומקומיים, בעין המדע-הבדיוני והמצב הפוסט-אנושי, קיימו שיחה מרתקת על האנושי במדע-הבדיוני.
- כנס עולמות ממש קרוב! (וגם אנחנו שם, עוד פרטים בהמשך)
- ספר חדש! הלשון נושלה, מאת שמעון אדף (הוצאת פרדס)