זהר איתן
הסולם
אֵיזֶה סִיּוּט הַחַיִּים הָאֵלֶּה, אָמַר וְנֶאֱבַק בְּמַלְאָךְ. הַמַּלְאָךְ הִפִּיל אוֹתוֹ אַפַּיִם אַרְצָה בְּעוֹד חֲבֵרוֹ, מַלְאָךְ כַּנִּרְאֶה גַּם הוּא, עוֹמֵד מֵאָחוֹר וּמְעוֹדֵד בִּמְחִיאוֹת כַּפַּיִם קְלוּשׁוֹת, הוֹמוֹאִיּוֹת, כָּאֵלּוּ שֶׁמִּקְּצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת, לְלֹא קוֹל. לֹא הָיָה סֻלָּם הַשָּׁמַיְמָה, לֹא עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ, לֹא אַרְבָּעָה פָּנִים לְאֶחָת – זֶה הֲרֵי בִּכְלָל מֵחֲלוֹם אַחֵר – וְהוּא פָּשׁוּט שָׁכַב שָׁם (הַמַּלְאָכִים מִזְּמַן עָבְרוּ לַבָּא אַחֲרָיו, שְׁנֵיהֶם, יוֹדְעִים שֶׁמִּכָּאן וְהָלְאָה הַדְּבָרִים כְּבָר יַעַבְדוּ לְבַד), צוֹפֶה בִּנְשִׁימוֹתָיו הַהוֹלְכוֹת וְנִקְלָשׁוֹת – זֶה כְּבָר לֹא הִרְגִּישׁ כְּמוֹ חֶנֶק, יוֹתֵר כְּמוֹ – לֹא הָיְתָה לוֹ מִלָּה לָזֶה, מִלִּים הֲרֵי כְּבָר לֹא הָיוּ – וּמַרְגִּישׁ שֶׁהוּא, סוֹף כָּל סוֹף, נִרְגָּע.
הַסֻּלָּם, הוּא רָאָה בַּסּוֹף – מֻכְתָּם בְּלָבָן, שָׁלָב אֶחָד סָדוּק וְאַחֵר חָסֵר – שָׁכַב כָּל הַזְּמַן הַהוּא לְיָדוֹ, בַּשֶּׁמֶשׁ. הָיְתָה כְּבָר זְרִיחָה? שָׁאַל אֶת הַסֻּלָּם, כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בַּשֶּׁמֶשׁ בְּלִי לְמַצְמֵץ. "אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת אַחַר הַדְּלִי", אָמַר הַסֻּלָּם, קָם גַּם הוּא, הַחֶבֶל עַל כְּתֵפוֹ, וּכְמוֹ הַמַּלְאָכִים, כְּרוּבִים בְּעֶצֶם – הָלַךְ.
זהר איתן (נ. 1955) מלמד וחוקר קוגניציה מוזיקאלית באוניברסיטת תל אביב. פירסם שלושה קבצי שירה: שו האי מתאמן בהטלת כידון (הליקון-ביתן, 1996), מה יש (כרמל/כבר, 2007), ושום שפה (מוסד ביאליק/כבר, 2017).
סער יכין
מצהר הגאווה
הֶחָלָל גֵּאֶה, רְאֵה:
טַוָּסִיּוּת הָעַרְפִלִּיּוֹת,
תִּלְהֹבֶת הַשְּׁמָשׁוֹת,
מוּזָרוּת הַשְּׁבִיטִים,
רַוָּקוּת הַיְּקוּם.
כָּל כּוֹכָב דִּגְלוֹ עָלָיו גַּאֲוָה,
כָּל הַמְּאוֹרוֹת בִּסְפֶּקְטְרוֹגְרַפְיָה מַרְהִיבָה,
אַחֲוַת הָרָקִיעַ מְאוֹתֶתֶת הַצְהָרָה:
הַיְּקוּם אַנְדְּרוֹגִינוֹס אָ־רוֹמַנְטִי, הוּא
דֹּב טְרִיגֶ'נְדֵּרִי אָ־מִינִי. הַיְּקוּם
פַּן־סֶקְסוּאָל קִיצוֹנִי, הוּא
לֶסְבִּית לִיפְּסְטִיק, פּוֹלִיאָמוֹרִי טְרַנְסְמִגְדָּרִי. הַיְּקוּם
אַנְדְּרוֹפִיל גִּ'ינוֹפִיל, הוּא
אוֹטוֹסֶקְסוּאָל בִּלְתִּי־בִּלְעָדִי.
כִּי הַמֶּרְחָב אִינְטֶרְסֵקְס,
כִּי הַזְּמַן יְדִיד הַקְּהִלָּה,
כִּי הָאֵנֶרְגִּיָּה זוֹרֶמֶת,
כִּי הַחֹמֶר בָּעִנְיָן.
וְזוֹ הַהַצְהָרָה, וְזוֹ הַגַּאֲוָה, וְזֶהוּ יְקוּמְךָ.
עַד כָּאן עַל הַמִּגְדָּר שֶׁל הַיְּקוּם
מֵאֵת הַמִּנְשָׁר שֶׁל הַיְּקוּם.
הֲתִרְצֶה גַּם אַתָּה לִנְשֹׁר, לְהִתְמַסֵּר, לְהִתְמַנְשֵׁר?
אוֹ, הַרְשֵׁה לִי לִשְׁאֹל כָּךְ:
כְּשֶׁהַיְּקוּם יֵצֵא מֵהָאָרוֹן,
הַאִם תֵּצֵא אַחֲרָיו
אוֹ שֶׁתִּסְתַּפֵּק בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּנָּה
לִתְלוֹת אֶת חֲלִיפָתְךָ הַחֲדָשָׁה?
סער יכין (1980) הוא משורר ואבא לבריאה. עד כה פירסם ארבעה ספרי שירה: פשעים נגד הנואשות (הוצ׳ עצמית, 2009), מצבה עברית (הוצ׳ עצמית, 2011), חלקי שבע (הוצ׳ עצמית, 2013) וקיתונות וקבין (הבא לאור, 2016). כיום עובד על רומן ראשון.
נעמה ישראלי
וֶונְדִי מְדַבֶּרֶת
א.
לֹא, לֹא אוֹתִי הוּא חִיפֵּשׂ
זוֹ וַדַאי הָיְיתָה
טָעוּת
בַּזִיהוּי.
אֲנִי כְּלָל לֹא בִּיקַשְׁתִי
אֶרֶץ לֹא
לְעוֹלָם. תָבִִינוּ
אֲנִי דַוְוקָא רָצִיתִי לְהִתְבַּגֵר
לְהִתְקָרֵב לָגַעַת בִּי
עָמוֹק יוֹתֵר
כָּל פַּעַם.
ב.
תָּבִינוּ לֹא הָיָה שָׁם זִיכָּרוֹן.
צִיפּוֹרְנַיי מָלְאוּ יְרוֹקֶת
נֶאֱחַזְתִי בַּסְלָעִים לְבַל
יַטְבִּיעוּנִי בּתוּלוֹת הַיָם
שׁוֹדְדי הַיָם
הַיְלָדִים הַיָם
עַצְמוֹ.
הָיִיתִי מוּכְרָחָה לְסַפֵּר סִיפּוּרִים
לְבַל אֶשְׁקַע.
ג.
בַּלֵילוֹת טִילֵאתִי גַרְבַּיִים וְחָשַׁבְתִי
עָלַיִיךְ פֵּנֵלוֹפֶּ
עַל צִיפִּייָתֵךְ הַתְפֵלָה.
אַתְ מְבִינָה לֹא הָיוּ לִי אֲחֵרים
הָיָה לִי רַק פִּיטֶר
שֶׁלֹא יָצָא
וְלֹא יָשוּב
וְהָיִיתִי דוֹקֶרֶת אֶצְבְּעוֹתַיי בַּמַחַט לָתֵת
סִימָן, לִבְצוֹעַ
זְמַן.
עַד הַיוֹם כַּפּוֹת יָדַיי מְצוּלָקוֹת.
ד.
עִם הַשָׁנִים הַדְבָרִים הִתְכַּוְוצוּ
שֶאוּכַל להַכִּירָם.
חֶדְוַות הָרִיחוּף
רֵיקָנוּת הַנְחִיתָה
דְוַוי הַגוּף הַמִתְכַּעֵר
אֶל חֲרָטָה.
הַכּוֹל נֶחְרָט.
נְקוּדוֹת זְעִירוֹת
עַל מַפּוֹת אֲצוּרוֹת
אִיֵי הִרְהוּרִים
בֵּין חֲלָלִים נִפְעָרִים
אוּלַמוֹת נְשָׁפִים לְחוֹלֵל
דְבָרִים לִשְׁכּוֹחַ.
ה.
בִּתְמוּנָה יְשָׁנָה אָחִי וַאֲנִי
מְחוּפְּשֵׂי חֲלוֹם
פִּיטֶר-פֵּן וְכַלָתוֹ.
עוֹד לֹא יָדַעְנוּ שֶׁנָעוּף
וְעַד כַּמָה
תֵּאָרֵךְ הַשִׁיבָה.
אֵיךְ נִצְלֶה זִיכְרוֹנוֹת
בְּאוּלַמוֹת מִתְרוֹקְנִים
קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ פּוֹלְחוֹת
מַיִם רַבִּים
סְפִינוֹת טְרוּפוֹת
מַאַרְבֵי תַנִינִים.
ו.
הַדְבָרִים מִתְכַּוְוצִים שֶׁאוּכַל לְהַכִּירָם.
וְרַק
הַשׁוּמָן הַנִקְרָשׁ בַּמִטְבָּחִים
הַשְׂמָלוֹת הַמִתְהַדְקוֹת בְּבֶהָלַת אוֹרְחִים
כּוֹנְנוּת הַטְרַקְלִינִים
כּוֹנָנִיוֹת
הָאָבָק.
עַד מָתַי אֲדַמֶה מֶרְחָק
בֵּין תְהוֹם לִתְהוֹם
בֵּין שָׁם לְעַכְשָׁיו –
ז.
דַי.
כְּנִפְרֶדֶת אֶל יָם
אֲנִי מַרְפָּה מִצִיפִּיוֹת.
נעמה ישראלי היא כותבת וחוקרת ספרות, דוקטורנטית לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומלמדת ספרות במכללה האקדמית ספיר. טקסטים פרי עטה התפרסמו בכתבי עת שונים.
ללי ציפי מיכאלי
תהיות על כתיבה
נִרְאֶה לִי שֶׁהַכְּתִיבָה
בָּעֵט
תִּשָּׁכַח עִם הַזְּמַן
זֶה יָבוֹא.
לֹא שֶׁנַּפְסִיק לִכְתֹּב
שִׁירָה עִם הַזְּמַן
אֶלָּא-מָה
כְּתִיבָה תַּמָּה
תִּשָּׁכַח עִם הַזְּמַן
תִּשָּׁכַח עִם הָעֵט
וְיָקוּמוּ הֲגָאִים חֲדָשִׁים
בִּטּוּיִים מְתֻקְתָּקִים
עַל מַקָּשִׁים פְּסוּחִים
פְּסִיכִים
שְׁדוּפִים
שְִֶּׁ
תְּהִיּוֹת אֶפְשָׁרִיּוֹת
בְּלִי לְהַחְלִיט.
לְרַגֵּל אַחַר הַתְּהִיּוֹת
שִׁירֵי תַּשְׁבֵּץ
פִּעְנוּחַ קוֹדִים
נִצְטָרֵךְ לִהְיוֹת
מְשׁוֹרְרִים שֶׁהֵם
אַנְשֵׁי הַי טֵֶ
תְּשׂוּמַת לֵב לַצַּג
תְּשׂוּמַת לֵב לַצַּג
תְּשׂוּמַת לֵב לַצַּג
צָג צָג צָג גָּצ גָּצ גַָּצ
הַתִּקְתּוּק יִהְיֶה עָמוּם
בַּעַל אֹפִי.
נְטוּלֵי זֶהוּת
כָּכָה נַעֲמֹד
נַמְתִּין בַּתּוֹר שֶׁיִּקְּחוּ
לָנוּ אֶת
הָרוּחַ שֶׁיִּקְּחוּ
אֶת הָעֵט
שֶׁיִּקְּחוּ אֶת הַמִּלִּים
הַ
אֶת הַצִּפּוֹר
הַפּוּחְלַצַת
לְמַזְכֶּרֶת
לְמוּזֵאוֹן הַצִּפּוֹרִים
הַגָּדוֹל
בְּמִישִׁיגֶן
כָּכָה יִצְמְחוּ
עֲלֵי עָלִים
מִשּׁוּמָקוֹם
כָּכָה יִפְרְחוּ
פִּרְחֵי פְּרָחִים
יְלַבְלֵב מִתּוֹכִי
עֵשֶׂב רַךְ.
שׁוֹטִים נַתְחִיל
לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ
חֲזָרָה
לִמְלוֹן אוֹרְחִים
מִישֶׁהוּ יַגִּיד
שֶׁאֵין חַשְׁמַל
וּנְבַקֵּשׁ עֵצִים
וְחֹד
וּמַקּוֹשִׁים
וְהַגּוּף יַבְרִיא יִרְצֶה.
וּכְשֶׁגּוּף רוֹצֶה
וּכְשֶׁהַגּוּף רוֹצֶה
וּכְשֶׁגּוּף רוֹצֶה
לֹא-לוֹ.
ללי ציפי מיכאלי היא משוררת ישראלית. נולדה בגיאורגיה והיגרה לישראל בגיל 7. מיכאלי פרסמה עד כה שישה ספרי שירה. ערכה אנתולוגיה לשירת מחאה התנגדות. ספריה שתורגמו לשפות זרות פורסמו ברחבי העולם: ארה"ב, צרפת, איטליה, רוסיה, גיאורגיה, הודו, רומניה, אוקראינה, איראן, טורקיה, סין ועוד. ללי משתתפת בכנסים ובפסטיבלים בינלאומיים. פרופ' גבריאל מוקד הגדיר אותה בספרו כמשוררת "ארוטיקו-אורבנית". ללי יצרה 15 סרטוני וידאו-ארט-שירה, שחלקם השתתפו בפסטיבלים בעולם, כגון פסטיבל ZEBRA הברלינאי. מיכאלי מלמדת עברית באוניברסיטת בן-גוריון ומתגוררת בתל אביב מול הים.
מי-טל נדלר
X יָמִים אַחֲרֵי מַגֵּפַת אַמְנֶזְיָה
לַדֶּרֶךְ הַזֹּאת יָצָאנוּ בִּידִיעָה שֶׁלֹּא נְגַלֶּה שׁוּם דָּבָר מַדְהִים.
לֹא צִפִּינוּ לְגַלּוֹת מַסְלוּל חָדָשׁ לְמֶרְקוּרִי, לֹא חָלַמְנוּ
לְיַשֵּׁב אֶת בְּעָיוֹת הַקְּוַנְטִים, לֹא בִּקַּשְׁנוּ אֲמִתּוֹת
פִילוֹסוֹפִיּוֹת חֲדָשׁוֹת.
יָצָאנוּ כְּשֶׁגַּבֵּנוּ מֻפְנֶה אֶל כָּל מָה שֶׁעַד לְרֶגַע הֶאֱמַנּוּ בּוֹ.
בַּחוּץ הִסְתּוֹבְבוּ שְׁמוּעוֹת שֶׁמִּלִּים מְסֻיָּמוֹת הֵחֵלּוּ לְהֵעָלֵם
מִן הַמִּלּוֹן, אַךְ אִישׁ לֹא זָכַר בְּאֵילוּ מִלִּים מְדֻבָּר.
הָפַכְנוּ חַשְׁדָנִים כְּלַפֵּי כָּל סוּג שֶׁל הִיסְטוֹרְיָה.
בְּאִטִּיּוּת הַשֶּׁמֶשׁ צִמְּחָה קֹר, מַשֶּׁהוּ בָּנוּ
נָסוֹג לְאָחוֹר, אֲבָל יָדַעְנוּ: אֲנַחְנוּ מוּגַנִּים.
לְעִתִּים, כְּשֶׁהָרוּחַ כִּסְּתָה אֶת עֵינֵינוּ, הִתְפַּתֵּינוּ
לְהַאֲמִין בִּשְׁמוּעוֹת מְשֻׁנּוֹת. חֵלֶק אָמְרוּ שֶׁאֱלֹהִים
הוֹפִיעַ בְּבִגְדֵי תַּלְיָן מֻפְרָע וְצִוָּה לִקְפֹּץ עַל רֶגֶל אַחַת,
אֲחֵרִים סִפְּרוּ שֶׁשָּׁמְעוּ אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים עַל הַיְּכֹלֶת
לִנְשֹׁם תַּחַת מַיִם, אֲבָל רַק בִּזְמַן שֶׁהָאֲוִיר צָלוּל.
זֶה לֹא עָזַר לָנוּ בִּכְלוּם. יָדַעְנוּ שֶׁהַגֵּאוֹגְרַפְיָה שֶׁלָּנוּ אַחֶרֶת.
בֵּינְתַיִם הַבָּשָׂר הִבְשִׁיל מֵעָלֵינוּ. שָׁמַעְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ
יוֹתֵר וְיוֹתֵר מְדַבְּרִים בְּגוּף רַבִּים. הִתְקַבַּצְנוּ יַחַד.
מַאֲמִינִים שֶׁרַק כָּךְ נוּכַל לִתְמֹךְ זֶה בָּזֶה,
קָפָאנוּ בִּתְנוּחַת הַסָּפֵק.
קַיִץ בְּעוֹנָה אַחֶרֶת
אָז, כְּשֶׁפִּתְאֹם הוֹפִיעַ קַיִץ בְּעוֹנָה אַחֶרֶת
מָצָאנוּ מִלִּים חֲדָשׁוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ לָנוּ קֹדֶם,
וְחָזַרְנוּ עֲלֵיהֶן בִּקְפִידָה, מְמַשְּׁשׁוֹת
אֶת הַבִּטְנָה הָרַכָּה שֶׁל כָּל עִצוּר וַהֲבָרָה
כְּמוֹ נַוָּד שֶׁהֶחָלָב שֶׁהֶחְמִיץ בְּכוֹסוֹ
הִתְחַדֵּשׁ עַל לְשׁוֹנוֹ.
וְשִׂרְטַטְנוּ וְסִתַּתְנוּ וְיִשַּׁרְנוּ וְחִזַּקְנוּ וּבָנִינוּ מֵחָדָשׁ
בְּרִכּוּז גָּדוֹל אֶת בִּנְיַן הָאַהֲבָה הַזֶּה. מֵאָז
לָמַדְתִּי הַרְבֵּה: לִשְׁאֹל בִּמְקוֹם לַעֲנוֹת, לְהַסֵּס
בִּמְקוֹם לִפְסֹק, לְהֵחָלֵשׁ שֶׁלֹּא מִפַּחַד,
לְהִסְתַּכֵּל בְּעֵינַיִךְ וְלֹא בָּאֲדָמָה שֶׁנִּסְדְּקָה.
זֶה הָיָה יוֹם שַׁבָּת פָּשׁוּט וְיָפֶה.
בַּחוּץ לֹא הָיָתָה מִלְחָמָה וְהַכֶּלֶב בָּהָה בַּחַלּוֹן
וְהַחֲתוּלִים זֶה בָּזָה. אַתְּ אָמַרְתְּ שֶׁהֲכִי בָּא לָךְ עַכְשָׁו
חֲבִיתָה, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי
בְּחַיַּי, אֲנִי יְכוֹלָה לִחְיוֹת כָּכָה לָנֶצַח.
מי-טל נדלר היא משוררת, חוקרת ספרות ותרבות ישראלית. ספר שיריה "ניסויים בחשמל" ראה אור ב-2014 (ידיעות ספרים) וזכה בפרס טבע ובפרס גולדברג לספרות יפה. שיריה תורגמו לשפות רבות, ביניהן אנגלית, גרמנית, צרפתית, תורכית והונגרית. בשנת 2015 היתה מבין המועמדים לפרס ה-pushcart prize האמריקאי בקטגוריית שירת עולם.
אופיר עוז
סִימוּלַצְיָה
בְּרֵאשִׁית תִּכְנֵת אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ.
וְהָאָרֶץ הָיְתָה נְקֻדָּה סִינְגּוּלָרִית וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי אוֹר
וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת בֵּין שׁוּרוֹת הַקּוֹד.
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים: מַפָּץ
וַיְהִי מַפָּץ.
וַיַּגְדֵּר אֱלֹהִים קְוַארְקִים, לֶפְּטוֹנִים, אַנְטִיקְוַארְקִים וְאַנְטִילֶפְּטוֹנִים
וַיַּגְדֵּר פְּרוֹטוֹנִים, נֵיטְרוֹנִים, אֶלֶקְטְרוֹנִים.
וַיַּגְדֵּר אֶת כֹּוחַ הַכְּבִידָה, אֶת הַכֹּוחַ הָאֶלֶקְטְרוֹמַגְנֶטִי, אֶת הַכֹּוחַ הֶחָזָק וְאֶת הַכֹּוחַ הַחַלָּשׁ.
וַיְקוֹדֵד אֱלֹהִים אָטוֹמִים וּמוֹלֶקוּלוֹת, שְׁמָשׁוֹת וְגָלַקְסְיוֹת: וַיְהִי אֶרֶץ.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה לָנוּ אָדָם, נְקוֹדֵד בּוֹ תְּבוּנָה, וְיִרְקֹד לְפָנֵינוּ לְשַׁעְשְׁעֵנוּ.
וַיְהִי אוֹר וַיְהִי חֹשֶׁךְ שְׁנִיָּה אַחַת.
אופיר עוז הוא סופר ובלוגר, זוכה פרס משרד התרבות לסופרים בראשית דרכם, ספרו השלישי, הטוב מכל העולמות יצא לאור בהוצאת אפיק. סיפורים פרי עטו פורסמו בכתבי עת בעברית, אנגלית, פרסית, ובקרוב גם בגרמנית, וזכו בפרסים ספרותיים בארץ ובעולם.